לראשונה מאז פרוץ העימות הישיר עם איראן, מתחיל להיחשף סדר הגודל של הנזק הכלכלי שנגרם. לפי הערכות, העלות הכוללת של האירוע - כולל נזקים ישירים, שיקום תשתיות, פגיעה בפעילות הכלכלית והשלכות ביטחוניות - עומדת על כ-20 מיליארד שקלים, שהם כ-1% מהתוצר השנתי של ישראל. המספר הזה מחייב שיח מחודש על תקציב המדינה, ובעיקר - על תקציב הביטחון.
בצל התחזקות השקל, ירידה בפרמיית הסיכון הגיאו-פוליטית ושיפור במדדים הפיננסיים - עולה השאלה האם המשך הגדלת ההוצאה הביטחונית הוא הצעד הנכון. דווקא כאשר ישראל שידרה יציבות לשווקים, התמודדה באומץ עם איום אסטרטגי - וחזרה לפעילות כלכלית מלאה בזמן קצר - עולה האפשרות לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות התקציביים.
האם נכון להקצות עשרות מיליארדי שקלים נוספים לביטחון, או שכדאי לנתב את המשאבים הללו לחיזוק החוסן האזרחי - בריאות, חינוך, תשתיות, דיור והשקעות במנועי צמיחה?
השקל התחזק משמעותית מאז תום הלחימה - והתחזקות זו לוחצת כלפי מטה את המחירים. מנגד, השיקום והעלייה בביקושים - הן ממשלתיים והן פרטיים - עשויים לייצר לחצים אינפלציוניים. כלומר, בעוד המטבע מצנן את המשק - התקציב עשוי לחמם אותו. במצב כזה, המדיניות הפיסקלית והמוניטרית צריכות להיות מתואמות: לא להפעיל בלמים ורגל על הגז בו-זמנית.
אם המגמה החיובית תימשך, סביר להניח שישראל תחווה צמיחה גבוהה יותר מהתחזיות הקודמות. אבל זה מחייב דיון עמוק: האם לתרגם את הצמיחה להגדלת הוצאות, או להשתמש בה להפחתת גירעון ויחס חוב-תוצר?
המשק הישראלי הוכיח עמידות יוצאת דופן. דווקא עכשיו, כשהאבק מתחיל לשקוע, יש הזדמנות לקבוע כיוון - לא רק לשנה הקרובה, אלא לעשור הבא.
מערכת הביטחון דורשת תוספת של 60 מיליארד שקלים לתקציב השנים 2025-2026. זו דרישה משמעותית ביותר - ודאי כאשר ידוע כבר כי רק העימות האחרון עלה 20 מיליארד ש"ח. האם יש בכך הצדקה? האם קיים תמריץ מובנה להרחיב תקציבים דווקא כשהמשבר מאחורינו?
התשובה אינה חד-משמעית, אבל ברור שיש מקום לבחינה מחודשת, שקולה, רחבה - שתיקח בחשבון גם את האתגרים האזרחיים הלא פחות בוערים.
השאלה המרכזית כעת היא לא רק "כמה להוציא" - אלא איך להוציא. האם נמשיך להקצות סכומים חסרי תקדים לתחום הביטחוני בלבד, או שנראה בהזדמנות הזו הזדמנות לצמיחה אזרחית? האם נשתמש בשיפור הגיאו-פוליטי כהצדקה לקיצוץ באחריות הפיסקלית, או דווקא כהזדמנות להחזיר את המשק לאיזון? ההחלטות שיתקבלו כעת יקבעו את היציבות הכלכלית של ישראל לשנים הקרובות.
אם הגירעון יעלה, ההוצאה הציבורית תתרחב והמדינה תגדיל את החוב - זו עשויה להיות קרקע פורייה לאינפלציה עתידית, עלייה בריבית או צמצום תקציבי במקומות חשובים אחרים. אבל אם ייבחר מסלול של איזון תקציבי, השקעה בצמיחה איכותית וייעול ההוצאה - התוצאה יכולה להיות חיזוק של השקל, המשך התחזקות האמון בשוק ההון, ושיפור אמיתי באיכות החיים.
למשקיע הפרטי, המשמעות ברורה: יש לעקוב אחר כיוון התקציב, לשים לב להשלכות מאקרו-כלכליות, ולבחון כיצד שינויים בהוצאה הציבורית עשויים להשפיע על תיק ההשקעות, על רמות הסיכון, ועל תחזית הריבית והאינפלציה.
אם אתה רוצה לבחון את ההשפעה של השינויים התקציביים עליך - כאזרח, כמשקיע וכבעל משפחה - אני כאן בשבילך.
צור איתי קשר לייעוץ אישי, מקצועי ומבוסס על מציאות כלכלית משתנה.
